עגלת קניות
סל הקניות שלך ריק
דנה מספרת כי בנה איתי בן השנתיים וחצי לא מוכן בשבוע האחרון ללכת לגן. "רוצה גן אחר" הוא בוכה ומיילל מדי בוקר. כשמגיעים לגן הוא מחזיק את ההורה שאיתו שלא יעזוב אותו. בשלב מסוים הגננת מתערבת ומבקשת מההורה שיעזוב, תוך שהילד מועבר לידי הגננת בבכי קורע לב. ההורה שממתין בחוץ לראות כיצד העניינים יתפתחו, מגלה להפתעתו שהבכי גווע תוך פחות מדקה, ושאיתי מצטרף בלב שמח לפעילות בגן. בסופו של יום, כשאוספים את איתי מהגן ושואלים אותו איך היה לו בגן, הוא מספר שהיה לו כיף ושגם מחר הוא רוצה לבוא לגן...
דנה מנסה להבין את התופעה ותוהה מה הסיבה להתנהגות הזו, שהופיעה לכאורה ללא סיבה נראית לעין, וזאת לאחר שאיתי כבר ממזמן התאקלם ללא בעיות בגן. דנה מבקשת לדעת כיצד עליה לנהוג.
התופעה המתוארת כאן אינה ייחודית לאיתי. לא מעט ילדים והוריהם עוברים אפיזודות שכאלה לאורך השנה. מטבע הדברים הבכי וההתנגדות הללו של הפעוט מעוררים בלב ההורה חוסר שקט וחשש שמא לילד באמת לא טוב בגן.
מובן שכל מקרה צריך להיבדק לגופו של עניין, ועם זאת יש מספר הנחות שיכולות להתאים ולהסביר הרבה מן המקרים, ושראוי לתת עליהן את הדעת ולבדוק אותן. הסיבה לבכי של הפעוט עשויה להיות נעוצה באחד או בשילוב כלשהו של מספר הסברים:
אלו הסיבות הסבירות ביותר שבעזרתן ניתן להבין את התנהגותו של הפעוט. כעת ההורה צריך לעשות עם עצמו ועם הגן בדיקה של האפשרויות הללו ושל אפשרויות נוספות שעולות בדעתו. מחשבה על העניין עשויה להביא להבנה שאין כל סיבה להתרגש.
עד אז יהיה עליו להבין כי הילד עובר משהו וראוי לבטא רגישות כלפיו, אך עם זאת ההורה ישדר לילד שלמרות התנגדותו- שיגרת ההליכה לגן לא משתבשת. ככל שההורה יהיה בטוח בינו לבין עצמו ורגוע כי אין כל סיבה ממשית להתנגדותו של הילד- כך תתקצר תקופה זו ותוך מספר ימים הילד ישוב וילך לגן ברצון.
דפנה תייר
יועצת חינוכית התפתחותית M.A
0544-781942