הורות בטוחה בעצמה כדרך ליצירת בטחון עצמי אצל הילד / דפנה תייר

ריקי היא אימו של עמית בן החמש וחצי. היא נמצאת עמי בקשר כבר קרוב לשנתיים, ומגיעה לשיחות כשהיא חשה שהיא זקוקה ליד מכוונת בין האתגרים הרבים שהאמהות מציבה בפניה.

לאחרונה הגיעה אלי שוב, עידכנה אותי במצב הדברים במשפחה, וסיפרה לי בין השאר, על הבילבול שהיא חשה מול הביטחון המופרז, הגובל בחוצפה, בו עמית מתייחס אליה: " אני לא יודעת איך להגיב לזה. לפעמים זה נראה לי במקום ואני מאפשרת לו להתווכח איתי ואף מסכימה לוותר לו בעניין הנדון בינינו, ולפעמים אני פשוט מרגישה שזה מרתיח אותי- העזות שלו, הרשות העקרונית שהוא לוקח לעצמו לעמוד מולי כך במצח נחושה. אני שואלת את עצמי אז- מה פתאום אני בכלל נגררת איתו לויכוחים האלה? מדוע לא ברור לו שהוא חייב לעשות מה שאני אומרת? וכך בסוף אני מתפוצצת וזה נגמר בכעס, בכי, עונשים".

הקשבתי לריקי ויכולתי לחוש את התיסכול שלה. אך רציתי לעזור לשתינו להבין את המניעים לסתירות הפנימיות המתגלות בהתנהגותה. שאלתי אותה מדוע, אם כך, לעיתים היא כן מאפשרת את המו"מ הזה ביניהם? מדוע חלק מהפעמים זה כן "נראה לה במקום"?

בחיוך, נבוך משהו, ריקי הודתה: " מפני שהביטחון העצמי הזה שלו גם מוצא חן בעיני. מכיוון שאני יודעת איך הוא מתנהג עם אחרים, אני שמחה לראות ברגעים האלו שהוא יודע לעמוד על שלו. אני מאפשרת לו את זה כי כך הוא לומד להיות אסרטיבי". "באמת?"- הקשיתי- "ספרי לי איזה מין ילד הוא מחוץ לבית". ריקי סיפרה שהוא ילד שקט, חסר בטחון והססן, שעושה כל מה שילדים אחרים אומרים לו לעשות, צייתן בצורה עיוורת כמעט. "זה מה שאני לא מבינה"- הוסיפה מהורהרת- "למה בחוץ הוא לא כמו שהוא בבית, מולי?".

אכן, שאלה טובה. ריקי אינה ההורה היחיד שלא מבין מדוע אותו הילד שאינו מתבייש לדבר אליו בבוטות, הופך להיות מחוץ לביתו לילד חששן וחסר בטחון בהתנהלות שלו. נדמה להורה שכשהוא מאפשר לילד להתווכח עימו ואף להכניעו בויכוחים אלו- הוא "מאמן" את הילד להיות בעל בטחון עצמי, מלמד אותו לעמוד על שלו.

מה שההורה אינו מבין הוא שלמעשה קורה בדיוק ההפך: הילד, הרואה בהורה שלו דוגמה לחיקוי, רואה מול עיניו מבוגר שאינו יכול לעמוד מול ילד קטן. הוא רואה את המודל שלפניו כנוע, וותרן, מתרפס, חלש. ואת המודל הזה הוא מפנים: הוא לומד שאם מולו יעמוד מישהו בוטה ובטוח בעצמו (כפי שהוא מתנהג אל מול הוריו), אזי מה שנכון לעשות זה- להיות כנוע (כפי שהוריו מגיבים לבוטות שלו). הילד מאמץ את תמונת-המראה המעוותת הזו.

יותר מכך: הורה סמכותי, בטוח בעצמו- הוא הורה שנוסך בטחון בילד. הילד יודע כי יש לו על מי לסמוך, כי יש מי שישמור עליו מפני עצמו, מפני דחפיו ויצריו, ויציב גבולות להתנהגותו כך שלא יפגע. הורה חלש- מחליש את הילד. אין ספור מחקרים מוכיחים כי דווקא ילדים הבאים מבתים סמכותיים ומציבי גבולות, הינם ילדים בעלי בטחון עצמי, דימוי עצמי חיובי, היודעים להשתלב בצורה טובה בחברה ולהצליח במערכת החינוך.

ילדינו לומדים הרבה יותר ממה שאנו עושים, מאשר ממה שאנו אומרים. לפיכך עלינו להיות מודעים לעצמינו ולהתנהגותינו, ולזכור שאנו משמשים מודל לחיקוי עבורם. אם נהיה הורים אוהבים וחמים, אך גם בטוחים בסמכותינו וביכולתינו להנהיג - נשפיע ונעצב את ילדינו להיות בטוחים בעולם הסובב אותם, ובעצמם.